<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קדושים</h1>
<h2>דף ל.</h2>
בצדק תשפוט עמיתך [ויקרא י"ט]. שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד אומר כל צרכו ואחד אומרים לו קצר דבריך שנ' (דברים י"ט י"ז) ועמדו שני אנשים, ובגמרא משמע דבבעלי דינין הכתוב מדבר. ומ"מ בפרק [שבועת] העדות [ל' ע"ב] מסיק אם אחד צורבא מרבנן הוא שרי לומר לו שב אע"פ דחבירו עומד דכבוד תורה עדיף. ד"א בצדק תשפוט עמיתך. הוי דן את חבירך לכף זכות. וכן אמרו רבותינו [אבות פ"ב מ"ד] אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. ד"א בצדק תשפוט עמיתך. אם בא עליך מדת הדין, הרי זה מצות עשה להצדיק עליו הדין, וזהו עמיתך הקב"ה, ולברך ברוך דיין האמת, ובאותה שעה הקב"ה מתפאר עם מלאכי השרת, ולכך נהגו לומר בקול רם ובקול אחד ואתה צדיק על כל הבא עלינו.
<h2>דף לא.</h2>
לא תעמוד על דם רעך [ויקרא י"ט]. ובגמרא מנין לתלמיד שיודע טעם לזכות משחייבוהו בי"ד רבותיו שלא ישתוק ת"ל לא תעמוד על דם רעך.
<h2>דף לו.</h2>
לא תקלל חרש [ויקרא י"ט]. [פסק] ה"ה לכל בני ישראל שנ' (שמות כ"ב כ"ז) בעמך לא תאור, ומה ת"ל חרש ללמד דוקא חרש שהוא בחיים לוקה, אע"פ שאינו שומע ואינו מדבר כמת, הא מת בעלמא אם מקללו אינו לוקה. דהחמירה תורה בכבוד הבריות חיים יותר מבריות מתים כדפי' לעיל, דבכבוד חיים דוחה לא תעשה אפי' בקום ועבור, וכבוד דמתים אינו דוחה ל"ת אלא בשב ואל תעשה. ומ"מ פסק אין אסור לקלל אא"כ אדם כשר הוא, כדכתיב בעמך בעושה מעשה עמך, אבל אם הוא אדם רשע חובה על כל בריה לקללו, כדאמרי' [בראשית רבה מ"ט א'] כל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה שנ' (משלי י' ז') ושם רשעים ירקב ואומר (ישעי' מ"ח כ"ב) אין שלום אמר השם לרשעים, וכן מצינו בדוד ובירמיה שקללו שונאי ה' בחייהם.
